פרק מספר 11 מסדרה המתארת את הקמת Transition Town הראשונה בישראל בעיר גבעת שמואל.
כל הכתוב הוא פרי דמיון, הקשר בין הכתוב לדמויות אמיתיות מקרי בהחלט.

חמישי 19 בנובמבר 2009
אורנה נכנסה אלי בערב ועדכנה שוועד ההורים בכיתה הודיע שמחר בבוקר יתחיל פרויקט האוטובוס המהלך ברמת הכיתה. אנחנו באוטובוס מהלך מספר 2, ואורנה תהיה ה'נהגת' של הקו שלנו. אורנה מתכוונת להמשיך ללכת עם הווסט הצהוב שיש עליו את הסמל של האוטובוס המהלך.

שישי 20 לנובמבר 2009
האוטובוס המהלך עבר בהצלחה בכל שלושת הקווים. הילדים נהנו מאוד ודברו רק על זה כל היום.
כשבאתי לאסוף את אלעד פגשתי אמא של אחד הילדים, היא ספרה בהתרגשות שזו הייתה הפעם הראשונה שהבן שלה הלך ברגל לבית הספר.
בצהריים קבלתי טלפון מפתיע, המתקשר הציג את עצמו בשם חיים.
חיים: "אמיר, עברתי היום בבוקר בעיר וראיתי אישה שהולכת עם קבוצה של ילדים, והיא לבשה את הווסט הצהוב הזה של הנהגים. היה לה סמל מצחיק על הגב של אוטובוס עם רגליים. לא יכולתי להתאפק ושאלתי אותה במה מדובר, והיא רק נתנה לי כרטיס ביקור שבו מצאתי את השם שלך"
אמיר: "תשמע חיים, זה מאוד מרגש אותי לשמוע את הסיפור. אתה רוצה לאמץ את הרעיון של האוטובוס המהלך גם אצל הילדים שלך?"
חיים: "האמת, לא בשביל זה התקשרתי. אני חבר במועצת העיר ומקורב לראש העיר, ותפס לי את העין השם 'Transition גבעת שמואל', מה זה הדבר הזה? לא שמעתי על זה כלום?"
לקחתי נשימה עמוקה, לא ציפיתי כל כך מהר לטלפון מאיש בכיר כל כך בעירייה.
אמיר: "האמת, קצת קשה להסביר על רגל אחת, יש אפשרות שנפגש?"
חיים: "תשמע, אני יושב ברולדין בקניון, יש לך אפשרות להצטרף אלי? נוכל ככה לדבר"
ברור שהסכמתי. הקפה ממש שתי דקות הליכה מהבית. בזמן הקצר נזכרתי באורן שדיבר על השילוב של מגורים ומסחר בשכונה וכמה זה יכול לחסוך נסיעות, כרגיל אורן צודק בכל מה שהוא אומר.
התיישבתי עם חיים לקפה וקרואסון של אחר צהריים. חיים החזיק את כרטיס הביקור שלנו.
חיים: "שלום אמיר. אני קורא פה בכרטיס 'בניית קהילה בעלת עמידות לאתגרים של שיא תפוקת הנפט, שינוי האקלים ובטחון האנרגיה' מה הכוונה?"
התלבטתי עם להתחיל בהסבר על Peak Oil והחלטתי לוותר.
אמיר: "תשמע, ההסבר די ארוך, וזה לא הזמן המתאים לזה. במקום זה אני רוצה לדבר הנושא של עיר שניתן ללכת בא גם בקיץ"
הסברתי לחיים על הרעיון של האוטובוס מהלך, על המחקר שלי בנושא הצל בשכונה ועל הרעיון של הגדר חי שתשמש להצללה.
חיים: "בנושא הזה אין לי שום בעיה, אני מסכים איתך לגמרי, ובכלל אני בעצמי חושב לקדם רעיונות כאלה בעיר"
בינגו!! האם מצאנו את השותף שלנו בעירייה?
אמיר: "אני מאוד אשמח לשתף פעולה"
חיים: "אנחנו מקימים ועדת איכות סביבה בעירייה. תשמע, אני אודיע לך כשתהיה ישיבה"
סיימנו את הקפה, ליוויתי את חיים לבית שלו, ובדרך הצגתי לו עד כמה כל הגינון בשכונה אינו עוזר להצללה של המדרכות. חיים הסכים איתי.
עכשיו ברור שיש לנו שותף בעירייה.

שני 23 בנובמבר 2009
המשא ומתן עם איראן נמשך ונמשך. יש לי הצעת ייעול – נשלח את ראשי המעצמות לביקור ברחוב נווה שאנן בתחנה המרכזית הישנה, מוכרי הנעליים הפרסיים יתנו שיעור על מקח וממכר למנהיגים. אני בטוח שאנג'לה מרקר לא תחזור להיות אותו אדם לאחר הביקור, והמשא ומתן מול האיראניים יעלה מדרגה.
הדיון המקביל בנושא הסנקציות על איראן גם לא מתקדם. סין שהחלה לפתח פרויקט נפט גדול באיראן לא מוכנה לשום פשרה. ולמה בעצם שתסכים? הרי סין לא באמת מפחדת מאיראן גרעינית, מה כבר יכולה פצצה איראנית אחת לאיים על מעצמה של מעל מיליארד איש?
ושוב סין. סין גם מעכבת כל פשרה בנושא הפחתות גזי חממה כחלק מההכנות לקראת וועידת קופנהגן בשביעי בדצמבר. הסינים טוענים שהארצות המפותחות חייבות לשאת ברוב הנטל. יש סדקים בעמדה הסינית עקב הזיכרונות מהמחאה האדירה של 350.org בעשרים וארבע באוקטובר, שמיליוני סינים ענדו את הצמיד הירוק ויצרו שרשרות אנושיות באורך בלתי נתפס. אולי ברגע האחרון הסינים יתעשתו וישנו עמדה?
הנפט מגיב בעצבנות אדירה לכל ההתפתחויות הללו, יש תנודות של עד 10$ ביום. היום השער חצה של רף 85$ לחבית.
סאנדי טיימס הלונדוני פרסם עוד כתבה מפורטת על התוכנית הישראלית להפצצת מתקני הגרעין של איראן. עלתה לי מחשבה שאולי צריך לדון בכל זאת בעמידות לטווח קצר, גירשתי את המחשבה הטורדנית, היא מפחידה מדי.

שני 30 בנובמבר 2009
התכנסנו אצלי בדירה. הגיעו – משה, אורנה, דלית ואורן.
עדכנתי על הקשר שנוצר עם חיים מהעירייה, התגובות היו נלהבות מאוד.
החלפנו רשמים על האוטובוס המהלך, והסעות משותפת.
אורן: "חשבתי עוד על הנושא של עמידות. נצטרך לפתח תחבורה ציבורית הרבה יותר טובה לשכונה."
משה: "מה הבעיה עם התחבורה הציבורית? לי נראה שיש הרבה אוטובוסים ברחוב שלנו, תאמין לי, שומעים את זה יופי מהדירה שלנו"
אורנה: "נראה לי משה שלא באמת נסעת באוטובוס מהשכונה. לפני שנתיים הייתה לנו רק מכונית אחת ואני נסעתי באוטובוס כל בוקר. תאמין לי שזה לא ממש יעיל. יש אוטובוס כל חצי שעה והם אף פעם לא מדייקים, וחוץ מזה האוטובוס עושה סיבובים לא נורמאליים בכל העיר. מהר מאוד נשברתי וקניתי רכב"
משה: "את צודקת, באמת לא יצא לי לנסוע באוטובוס מהשכונה, אז מה צריך לעשות?"
אורן: "תחבורה ציבורית יכולה להיות יעילה רק אם היא עוברת באזורים צפופים של מגורים מסחר מגורים ותעסוקה. צריך לפתח קו כזה שיחבר אותנו לאזור תעשייה של פתח תקווה."
אמיר: "אני הייתי פותח מחדש את החיבור בין השכונה לרחוב הסיבים בפתח תקווה, אבל רק לאוטובוסים! ככה יהיה תמריץ לאנשים לוותר על האוטו ולנסוע באוטובוס"
דלית: "נראה לך שנצליח לקדם רעיון כזה? מי יסכים לדבר כזה"
אמיר: "צריך לזכור שלא כל רעיון ניתן ליישם מיד, זה דורש העלאת מודעות, או שהנסיבות ישתנו ואנשים יהיו פתוחים יותר לרעיונות של חסכון באנרגיה"
אורנה: "אולי תדבר עם החבר החדש שלך בעירייה"
אמיר: "הוא לא חבר שלי, אבל זה רעיון טוב"
המשכנו להעלות רעיונות לשיפורים בנושא תחבורה, מיניבוס מקומי, שבילי אופניים, אפילו דמיינו שבילים לקורקינטים חשמליים. דנו גם בתוכנית של הקו הסגול של הרכבת הקלה שאמור לעבור ממש אצלנו בשכונה.
דלית התנדבה לסכם את הרעיונות.
אמיר: "טוב, היה ערב על הכיפאק, לשבוע הבא תנסו ללמוד על פתרונות לחסכון באנרגיה בבניין"
ירדנו על קערה של קלמנטינות. זה ממש נתן הרגשה של חורף מתקרב.

רוצים ללמוד כיצד מנסים חברי הקבוצה לחסוך אנרגיה בבנין? עיברו לפרק מספר 12