בחודש האחרון יש גל של ארועים בהם גופים רשמיים וחשובים החלו לעסוק באפשרות של הגעה לשיא תפוקת הנפט בזמן הקרוב.
על פי הגרפים, אנחנו יודעים שהתפוקה העולמית של נפט גולמי נכנסה לפלטו החל מתחילת שנת 2005, כך שברור שאנחנו כבר עכשיו בשיא תפוקת הנפט, אך עדיפה התפכחות עכשיו מאשר לעולם לא.
Chris Nelder באתר Energy & Capital ערך סיכום מעולה של ההתרחשויות של החודשיים האחרונים.
לכתבה

נדב איל פרסם כתבה בעיתון מעריב על נושא שיא תפוקת הנפט.
הכתבה מסקרת באופן יוצא דופן את ההתפתחויות בנושא 'שיא תפוקת הנפט', בדגש על פרסומים והתבטאויות של גורמים חשובים ומוסמכים, כך שהנושא כבר אינו נחלתם של "היפים זקנים" כפי שנדב מתאר.
יתכן שפרסום של עוד כמה כתבות כאלו בעיתונים החשובים יתניע תהליך של התפכחות בציבור ובהנהגה בישראל.

לכתבה

נושא "שיא תפוקת הנפט" זוכה להתייחסות דלה מאוד בעיתונות בארץ, כאשר אף עיתון לא לקח על עצמו את המשימה להסביר באופן ברור את הנושא והשלכותיו.
העיתון הראשון שהסכים לשתף פעולה עם האתר, ולהקדיש סדרה של 3 כתבות לנושא הוא אפוקטיימס.

לכתבה מספר 1
לכתבה מספר 2
לכתבה מספר 3

בפוסטים הקודמים התמקדתי בחשיבות שיש לארגון OPEC לעתיד מחיר הנפט, ובמיוחד ביכולת של הארגון להגדיל את התפוקה במקרה שהביקוש העולמי יעלה.
אתר thenational מציג את הבעיות שיש למדינות שונות בארגון, וכיצד בעיות אלו עלולות למנוע את היכולת להגדיל את התפוקה.
לכתבה המלאה

אתר rigzone פרסם את רשימת עשרת תגליות הנפט והגז המשמעותיות בשנת 2009.
נתחיל בחדשות הטובות, קידוח תמר מופיע ברשימה ושם את ישראל על מפת האנרגיה העולמית. כבוד!!
החדשות הרעות – ממקורות אחרים מתברר ששנת 2009 הייתה שנה של גילויים גדולים מאוד של נפט ביחס לשנים קודמות, אך סך כל הגילויים הם של בערך עשרה מיליארד חביות נפט. אולם הצריכה השנתית של הנפט היא מעל 30 מיליארד חביות, כך שאין בגילויים לפצות על הצריכה השוטפת. בנוסף, הגילויים הם במקומות ובעומקים קשים ביותר. לדוגמא, Tiber הוא בעומק של בערך 12 ק"מ, כך שהוא הקידוח העמוק ביותר שבוצע אי פעם ויש לפתח טכנולוגיית שאיבה עבור עומק כזה.
לכתבה המלאה

אתר The Oil Drum פרסם את Oilwatch Monthly January 2010.
ניתן לגשת ישירות למסמך pdf מלא של הדוח.

נתוני OPEC spare capacity נשארו כמעט באותו הערך כמו בדוח מחודש שעבר.
כמו שכתבתי בפוסט קודם, אני מייחס לנתון הזה את האינדיקציה לעליה הבאה במחירי הנפט.
מה דעתכם? האם ניתן לסמוך על אמינות נתוני OPEC spare capacity?
האתר פתוח לתגובות ללא רישום מוקדם, נשמח לקרוא את דעתכם.

נכתב על ידי אמיר כרמל

קיים ויכוח גדול לגבי ההשפעה של ספקולנטים על מחירי הנפט. אנשי כלכלה נוטים לייחס את כל העלייה במחירי הנפט בשנת 2008 לפעולה של ספקולנטים. מנגד, אנשי קהילת 'שיא תפוקת הנפט' מצביעים על כך שתפוקת הנפט הגולמי (crude) לא גדלה כמעט מאז 2005. אז מה התשובה הנכונה? לדעתי שני ההסברים נכונים. אכן נוצר לחץ של ביקוש ביחס לתפוקה שלא עלתה, אך הספקולציה שימשה כ'מגבר' לאותו לחץ והעלתה את המחיר לרמות הגבוהות ביותר שהיו אי פעם. באותה מידה, בריחה של ספקולנטים הורידה את המחיר מערך של 147$ (יולי 2008) לערכים בסביבות 30$ (תחילת 2009). הנתון הבולט הוא שהתפוקה השתנתה בלא יותר מחמישה אחוז, כאשר השינוי במחיר היה אדיר.
בשבוע האחרון יש נסיון להניע תהליך ב-CFTC בארצות הברית, ובשמה המלא "Commodity Futures Trading Commission", להגביל ספקולציות בחוזים עתידיים על נפט.
גם אם הרפורמה תעבור יקח עוד זמן רב עד שההשפעה שלה תורגש. עד אז מחיר הנפט ישאר חשוף למתקפות של ספקולנטים ולתנודות בשער הדולר.
לכתבה על הרפורמה המוצעת באתר msnbc.

משה שלום התייחס באתר גלובס לשאלת המחיר העתידי של הנפט. יש לציין ששלום הוא בין הכותבים הכלכליים הבודדים בארץ שמכיר ומאמין ברעיון של Peak Oil.
שלום מנסה להבין מתי הנפט יחצה את רף 90$ לחבית. זו אולי אחת השאלות החשובות ביותר כיום לכלכלה העולמית, וזאת מפני האמונה שנפט הנמכר במעל 90$ גורם למעין "מס" על הכלכלה, מונע חזרה לצמיחה, ועלול לדרדר את העולם לשלב הבא (תרחיש W) במשבר הכלכלי שהחל בשנת 2008.
זה המקום לטעון שהשלב הבא במשבר הכלכלי יהיה חמור בהרבה מהשלב הראשון, וזאת מכיוון שלממשלות שוב לא יהיו את אותם טריליוני הדולרים 'לשפוך' בכדי לתמרץ את הכלכלה.
בעיתון גלובס פורסמה כתבה המביאה מדבריו של יו"ר קרן המטבע הבינלאומית (IMF), דומיניק שטראוס קאהן. מתוך הכתבה:
קאהן הזהיר כי "יציאה מוקדמת מדי מחבילות התמריצים עלולה להיות טעות משום שיתכן ולמדינות אין את הכלים הנחוצים להתמודדות עם נפילה נוספת למיתון לאחר שהשתמשו גם בכלים הפיסקליים והמוניטריים שברשותם".
חזרה למחיר הנפט. אני מציע לבחון את מחיר הנפט ביחס ליכולת של ארגון OPEC לייצב אותו לערך שהם רוצים. בחודשים האחרונים אנו שומעים שוב ושוב את ראשי OPEC (בעיקר מערב הסעודית) טוענים שמחיר 'הוגן' לנפט הוא בטווח של 75-80$ לחבית. הסיבה לכך (מבחינתם לפחות) היא שדרוש מחיר של 60$ בכדי לפתח שדות חדשים, וכאמור עליה מעל 90$ תגרור כניסה למיתון נוסף. לאחר הכניסה למיתון של 2008, חלה ירידה בביקוש לנפט והמחיר קרס בתחילת 2009. OPEC בצעו סדרה של קיצוצים במכסות הייצור שלהם, ולאורך מספר חודשים הצליחו לייצב שוב את המחיר. החל מחודש יוני 2009 המחיר התאושש ל70$ ומאז המחיר נע בטווח שבין 70-84$ לחבית.
מבחינת OPEC המצב כיום הוא כאמור 'הוגן' ואין צורך לשנות את מכסות הייצור של המדינות החברות. בכדי שהמחיר ישמר בטווח הרצוי, צריך שלארגון יהיו שתי יכולות:
1) יכולת עצירת אספקה, וזאת על ידי משטר המכסות ומידת העמידה של המדינות במכסות. במידה והמחיר צונח, הסעודים מכנסים את המדינות, מקצצים במכסות, 'קוראים אותן לסדר', ומוודאים שיש עמידה ביעדי המכסות. אך כל עוד המחיר הוא בטווח הרצוי, הסעודים 'מעלימים עין' מרמאויות של מדינות ביחס לעמידה ביעדי המכסות.
2) יכולת אספקה עודפת, הכוונה למתקני אספקה שמושבתים באופן יזום, אך ניתן להפעילם בטווח של 30 עד 90 יום. היכולת הזו נקראת spare capacity או excess capacity. כל עוד יכולת האספקה העודפת גדולה ממיליון חביות ליום, יש לארגון עדיין יכולת לייצב מחיר, אחרת נוצר מצב שהביקוש עולה על התפוקה והמחיר יכול לעלות ללא שליטה, בסיוע של ספקולנטים שמזהים את המצב.
שני הגופים החשובים ביותר שמפרסמים את נתוני spare capacity של OPEC, הם IEA (ארגון האנרגיה המייעץ למדינות OECD) וכן EIA (ארגון האנרגיה של ארצות הברית).
אתר The Oil Drum מרכז עבורנו בכל חודש את הנתונים משני מקורות אלו ומפרסם אותם בניתוח חודשי הנקרא Oilwatch Monthly .
בדוח של דצמבר 2009 ערכי OPEC spare capacity (סעיף 7) הם 5.38 (על פי EIA) או 4.08 (על פי IEA), כך שיש עדיין לארגון OPEC יכולת לייצב את המחיר כרצונו.
בגרפים הבאים מוצגים נתוני OPEC spare capacity ביחס לתפוקה של OPEC, רואים בבירור את ההשפעה של קיצוץ המכסות בתחילת שנת 2009.

מתי ערכי OPEC spare capacity ידרדרו ל'טווח השחור'? זה נושא לפוסט נפרד.
ומה לגבי ירידת המחיר לערך של 60$? כל עוד העולם לא נכנס למשבר משמעותי נוסף, שיגרור צניחה בביקוש לנפט, יש לארגון OPEC יכולת לאושש את המחיר באם הוא יצנח מתחת לערך של 70$.
אירוע של משבר עולמי נוסף יכול לקרות, וישנן מספר סיבות שמדברים עליהן באחרונה: פיצוץ בועת נדל"ן בסין, חדלות פירעון של מדינות כמו יוון, אירועים שונים סביב איראן ועוד אירועים בלתי צפויים שהם מבחינת 'ברבור שחור'.
סיכום – המחיר צפוי להישאר בטווח של 75-80$ עד שתרד יכולת האספקה העודפת של OPEC, או שתחול קריסה כלכלית עולמית לפני כן.

נכתב על ידי אמיר כרמל

האתר The Oil Drum מציג את הדוח החודשי שלו לחודש דצמבר.
הדו"ח מרכז נתונים משני סוכנויות העוסקות בחקר נושא האנרגיה:
IEA – הגוף של מדינות OECD.
EIA – הגוף של ארצות הברית.
ישנו שוני קטן בין הנתונים וזאת מפני שאין שקיפות מלאה בעולם האנרגיה.
אני מציע להתמקד בנקודות הבאות:
גרף מספר 1 – אנחנו עכשיו רק 2 מיליון חביות ליום מתחת לשיא התפוקה של אמצע 2008, כלומר במקרה שהביקוש יעלה עוד קצת נתחיל לראות נסיקה של המחירים מעל 100$ לחבית.
גרף מספר 2 – הנפט הזול המוגדר Crude נכנס לפלטו (פרט לעלייה קלה באמצע 2008) החל משנת 2005, וזה גם המועד בו מחירי הנפט החלו לנסוק.
גרף 3 – תפוקת Crude במדינות שאינן חברות באופק נמצאת בירידה!
גרפים 5,4 הם אולי החשובים ביותר. הגרפים מציגים את ערכי יכולת היצור הפוטנציאלית של אופק – spare capacity. במאמר קודם הסברתי מדוע הגל הבא של המשבר הכלכלי יכול להיות קשור לערך של spare capacity. בגרפים ניתן לראות שיש בין 3-4 מיליון חביות ליום של רזרבת יצור לאופק, מעל ל'קו השחור' של מיליון חביות ליום שמנטרל את היכולת של אופק לשלוט במחיר.
נמשיך ונעקוב אחרי הדוחות החודשיים הללו, ונבחן את מגמת spare capacity של אופק.

נכתב על ידי אמיר כרמל

תעשיית התעופה רגישה מאוד למחיר הנפט. מכיוון שכבר כיום מדובר במערכת הסעת המונית יעילה, עם מעט מאוד יכולת נוספת להתייעל תפעולית ואנרגטית. נכון להיום לא קיים תחליף לדלק המטוסים המופק מנפט גולמי. לא פלא לכן שגורמים בתעשייה החלו להתעניין בנושא 'שיא תפוקת הנפט'.
מאמר בשם:
THE RESULT OF SPECULATION OR AN EARLY INDICATOR OF A MAJOR AND GROWING FUTURE CHALLENGE TO THE AIRLINE INDUSTRY?
סוקר את השפעת מחיר הנפט על תעשיית התעופה, ונותן הסבר מפתיע בהיקפו וברמתו על היסטוריית הנפט בעולם, דרך כל צרכני ויצרני הנפט בשנים האחרונות, וממשיך לתחזיות לעתיד.
המאמר מומלץ מאוד ולא רק בהקשר של נושא התעופה.
למאמר המלא

האם סין הענקית פוחדת מישראל? היתכן? וכיצד נפט קשור לסיפור?
על כך בכתבה הבאה

כאשר אנחנו עומדים בפני שיא תפוקת הנפט, מדינות בעולם מחפשות כל ספק נפט אפשרי. מכיוון שלאיראן יש יכולת הפקת נפט גדולה, לא פלא שמדינות רבות מחזרות אחריה בכדי לקנות ממנה נפט. בנוסף, איראן היא ספקית גדולה של גז, ושותפה לנסיון ליצירת קרטל גז בדומה לקרטל הנפט של אופק. השאלה הגדולה היא – ממה המדינות מפחדות יותר, מאפשרות של איראן גרעינית, או מאפשרות לבעיות באספקת נפט וגז.
יעקב עמידרור מסביר ביתר פירוט את הקונפליט

הארגון הבריטי UKERC פרסם בתחילת החודש (אוקטובר) דו"ח חדש ומקורי, העוסק בשאלת האנרגיה. "אילו ראיות קיימות בכדי לתמוך בטענה שתפוקת הנפט תוגבל על ידי גורמים גיאולוגיים לפני 2030?

עם שאלה זו פנה הארגון למלאכת חיבור הדו"ח, שהסתכם ב-228 עמודים. הנה סיכום המסקנות:

1. למרות מידה גדולה של אי-וודאות, יש מספיק מידע בכדי להעריך את הסיכונים של ירידה בתפוקת הנפט הגלובאלית. המטודולוגיות הקיימות  עלולות להוביל להערכות חסר של מאגרי הנפט ושל קצב האספקה העתידי.
2. עם זאת, קצב הירידה בתפוקה הולך ומאיץ. יהיה צורך להחליף למעלה משני שלישים מהאספקה הקיימת עד 2030, רק כדי להישאר ברמת התפוקה הקיימת.
3. בעוד שישארו רזרבות משמעותיות של נפט לא קונבנציונאלי, קצב ההפקה שלהן עלול להיות איטי ובעל משמעות מועטה לענין המועד של שיא תפוקת הנפט הגלובאלי.
4. נראה שהתפוקה הגלובאלית תתחיל לרדת לפני 2030. יש סיכון משמעותי שזה יקרה גם לפני 2020. בהתחשב בפרקי הזמן הדרושים לפיתוח אנרגיות חלופיות ותכניות לחיסכון בצריכה, יש להתיחס לסיכון ברצינות מרובה.

ארגון UKERC מגדיר עצמו כקונסורציום של 15 שותפים אקדמאיים מ-15 מוסדות בריטיים שונים.

לעמוד הרלוונטי באתר הארגון

לינק ישיר לדו"ח המלא.

לינק ישיר לדו"ח המסכם.

לינק לכתבה של רויטרס ביוטיוב על הדו"ח.

הסופר Christopher Steiner מציג תחזית של העולם כאשר מחיר הנפט יעלה לערך של 20$ לגלון.

העיתון forbes פרסם ארבעה מאמרים המבוססים על הספר.
המאמרים נכתבו מתוך ראיית העולם ואורח החיים בארצות הברית, אך מתאימים גם לישראל.
בכדי לקבל נקודת ייחוס למאמרים, נציין שכיום מחיר הנפט בארצות הברית הוא קצת מעל 2$ לגלון.

עד כמה העולם שלנו מבוסס על נפט ולא רק עבור דלק למכוניות
עליה במחירי הנפט תשפר את הבריאות על ידי הפחתת תופעת ההשמנה. אפילו שוטרים חוזרים לסייר ברחובות בהליכה.
העתיד העגום של תעשיית התעופה כאשר מחיר הנפט יעלה לערך של 8$ לגלון
מה עתיד לקרות למרכזי הקניות אדירי המימדים, ורשתות ההפצה הכלל עולמיות כדוגמת Wall-Mart.

קיימים שני גופים מרכזיים המנתחים את שוק האנרגיה העתידי:
IEA שהוא הגוף המייעץ לעשרים ושמונה המדינות המפותחות (OECD)
EIA שהוא הגוף המייעץ לממשל של ארצות הברית
ראינו כיצד IEA שינה מהותית את התחזיות שלו בנובמבר 2008
לכתבה
גם EIA מתחיל לצעוד באותו הכיוון כאשר הנקודות המרכזיות הן:
הורדת התחזית הכללית של דלקים לשנת 2030
עליה משמעותית בצריכה של סין והפיחתה לכח מרכזי בשוק האנרגיה
עליה ביצור דלקים לא קונבנציונליים על כל ההשלכות שיש בכך
כתבה מעולה מסכמת את השינויים בהערכות EIA
לכתבה

חברת הרכב GM נכנסה להליך הגנה מפני נושים (Chapter 11) בתחילת יוני.

הבמאי מייקל מור מציע שינוי רדיקאלי באופי החברה, כך שתוכל לשרת אותנו במעבר לעולם חסכוני יותר באנרגיה.

לקריאת המאמר המלא: http://www.michaelmoore.com/words/message/index.php?id=248

 

הנהגים יוצאים לשביתה כל כמה שנים:

בשעה טובה התפרסמה כתבה בהארץ, שכל כולה מוקדשת למשבר האנרגיה שכולנו ממתינים לו בלית ברירה. רק הסתייגות קלה: לא אמרתי דבר וחצי דבר על חזרה לתקופת האבן, או על אימוץ חיים נטולי נפט, אבל זה לא מנע מדברים אלו להופיע בראש הכתבה. בכל אופן, תודה רבה לכתב העיתון עפרי אילני שהכין את הכתבה החשובה הזו.

לכתבה בעברית

לכתבה באנגלית (מתורגמת)
————————————————————————-

בחזרה לתקופת האבן
מאת עפרי אילני

אורח החיים המודרני, כמו גם הכלכלה העולמית, מבוססים כולם על הזהב השחור, וכמו כל דבר טוב גם הוא צפוי להיגמר, ודי בקרוב. עכשיו, כמה אנשים בישראל ובעולם שכבר אימצו לעצמם חיים נטולי-נפט, מנסים לשכנע את האנושות שהמשבר כבר כאן

איך ייראו החיים בעוד עשר שנים? רוב בני האדם מתכננים את מהלכיהם על בסיס ההנחה שהחיים בסוף העשור הבא ייראו פחות או יותר כמו החיים היום. ירון הוכמן, לעומת זאת, מחזיק בעמדה שונה. "בעוד עשר שנים, האנושות תהיה עסוקה בעיקר בעניין אחד: למצוא דרכים להסתדר בלי נפט, ובכל זאת להמשיך לעשות את רוב הדברים שאנחנו עושים היום", הוא אומר. לדבריו, "כל הזמן שואלים מתי הנפט ייגמר, אבל זאת לא השאלה הרלוונטית. השאלה היא מה הנקודה שבה התפוקה העולמית תתחיל לרדת, ותקטן כל יום. והרגע הזה יגיע בקרוב. קיבלנו במתנה מאגר אדיר של אנרגיה, אבל עוד מעט נצטרך לחשוב איך מסתדרים בלעדיו".

הוכמן, בן 26 מירושלים, למד ביולוגיה באוניברסיטה, אבל עוסק כיום בגינון. התפנית בחייו חלה לפני כשלוש שנים, כשהבין את קיצוניותו של השינוי שיחול בקרוב בחיי כולנו. "העלייה הנמשכת במחירי הנפט בעולם אינה זמנית או מקרית",

הוא כותב בבלוג שלו, peakoil.org.il, היחיד בעברית המוקדש לסוף עידן הנפט. "העולם עומד בפני מאורע היסטורי, חסר תקדים בהיקפו ובהשלכותיו על המין האנושי… אנו נמצאים כעת בתקופת הדמדומים של העידן המודרני".

לדברי הוכמן, התובנות האלה גרמו לו להכין "תוכנית ב'" לחייו. "כשהתחלתי לקרוא על הידלדלות מקורות הנפט זה באמת טילטל אותי. זה היה רגע של התפכחות", הוא אומר. "ברגע שאתה קולט את הרעיון שהנפט מתכלה, אתה מגלה כל יום עוד היבטים של השינוי שהולך להיות. נפט הוא החמצן של הציוויליזציה שלנו. כל המערכות שמסביבנו מבוססות עליו כמעט לחלוטין. כולנו התמכרנו לחיים שמבוססים על משאב שהולך ומתכלה. עדיף לא לחכות שהסם הזה ייגמר, אלא לנסות קודם להיגמל ממנו. כל מה שנעשה יהפוך את החיים ליותר קלים".

סופו של עידן

אז האם עידן הנפט אכן עומד להיגמר? היום שבו תכלה הטיפה האחרונה של הנפט בכדור הארץ עדיין אינו נראה באופק. אלא שמשבר האנרגיה בצורתו החמורה לא יחכה לרגע הזה, אלא יתחיל עשרות שנים לפני כן. הבעיות האמיתיות יתעוררו בנקודה שבה תפוקת הנפט העולמית תגיע לשיאה, ותתחיל לרדת. ברגע זה, ייגמר עידן הנפט הזול בהיסטוריה האנושית. בכל יום, יוכל להגיע פחות דלק להתניע את גלגלי הכלכלה העולמית. זאת בשעה שהמבנה הנוכחי של הכלכלה הגלובלית מבוסס דווקא על צמיחה מתמדת, שדורשת כמויות גדלות והולכות של אנרגיה. וכך, אזורים מתרחבים והולכים בעולם ינותקו ממקורות האנרגיה.

"קצב הגילוי של הנפט הולך ופוחת, והנפט במאגרים שמתגלים הוא קשה להפקה", אומר הפרופסור שמעון פיינשטיין, מומחה לגיאוכימיה של נפט וגז מאוניברסיטת בן גוריון. לדבריו, "ברור שמאגרי הנפט מידלדלים, השאלה היא רק כמה מהר זה יקרה". למרבה הצער, המידע בנושא רמות תפוקת הנפט נתון לאין ספור מניפולציות. משרד האנרגיה האמריקאי חוזה ששיא תפוקת הנפט יגיע "קרוב יותר לאמצע המאה הנוכחית מאשר לתחילתה". אלא שגיאולוגים רבים טוענים שנקודת השיא קרובה בהרבה. יש הסבורים ששיא התפוקה כבר מאחורינו, ודעיכתה של ציוויליזציית הנפט התחילה למעשה לפני כשנתיים. מכאן ואילך, המחיר יטפס בתלילות גוברת והולכת – יחד עם מחירי המזון ואין ספור מוצרים אחרים.

בחודשים האחרונים, החלו חברות הנפט עצמן לרמוז שמחסור עולמי במקורות אנרגיה מתקרב. חברת הנפט Chevron כבר הודתה ש"הפקת הנפט מצויה בירידה ב-33 מתוך 48 ספקיות הנפט הגדולות". סעודיה הבהירה לא מכבר שפשוט איננה יכולה להגביר את תפוקת הנפט בשדותיה, על אף הביקוש הגובר. לפני שבועיים, הזהיר גם מנכ"ל חברת Shell שהביקוש לאנרגיה יעלה על ההיצע בתוך שבע שנים. "מ-2015, ספקי הנפט והגז הזמינים לא יעמדו בביקוש", אמר המנכ"ל ירון ון דר ויר.

עולם בהכחשה

במצב שבו אספקת הנפט תלך ותפחת במהירות, המאבק על המשאבים עשוי להפוך למלחמת הכול בכל, והמעצמות המחזיקות עדיין במשאבי נפט עשויות להלאים את הנפט שבשטחן, ולהפסיק את הזרמתו למדינות אחרות. ומה יקרה בשאר המדינות, שאינן מחזיקות במקורות אנרגיה משל עצמן? "אי אפשר לדעת מה יקרה", אומר נעם סגל מבית הספר ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל-אביב. "ברור שלחלק מהמדינות יהיה נפט, ולחלקן לא יהיה, וזה יגרור כנראה גלי הגירה עצומים של פליטים. מדובר על שינוי מאוד גדול שהאנושות תצטרך להתמודד אתו. המערכת הכלכלית הנוכחית לא תוכל להתקיים לאורך זמן, וזה מצריך שינוי תפישתי".

בעבודת הדוקטורט שלו בהנחיית ד"ר אבי גוטליב, חוקר סגל את התייחסותה של המערכת הפוליטית והתקשורתית למשבר הנפט. המסקנה העיקרית של מחקרו היא שהתקשורת וקובעי המדיניות מתעלמים מהאיום החמור של אובדן מקורות האנרגיה העולמיים. "יש מצב ברור של הכחשה. העובדות נמצאות לפנינו: מחיר הנפט עלה פי ארבעה בשנים האחרונות. בריטניה כבר הודתה שהמאגרים בים הצפוני לא מספקים את הביקוש שלה. אבל העיתונות הכלכלית מוצאת כל פעם הסבר מקומי: סופה במפרץ מקסיקו, אי-יציבות בקזחסטאן. אף פעם לא אומרים שפשוט אין מספיק נפט, ושהמצב ילך ויחמיר. מתעסקים המון בהתחממות העולמית, שאמורה להשפיע באופן משמעותי בתוך כמה עשורים, אבל המחסור בנפט הוא משבר עולמי שקורה כבר עכשיו".

לדברי סגל, העיסוק במשבר האנרגיה מתבסס בדרך כלל על ההנחה שבדרך כלשהי יימצא פתרון טכנולוגי שיספק חלופה לנפט. אך לדבריו, "אנשים לא יודעים שרוב התחזיות לגבי הסיכויים למצוא מקורות אנרגיה שיחליפו את הנפט הן פסימיות. וגם אם ימצאו פתרון – ייקח הרבה מאוד זמן להחליף את התשתית של כל כדור הארץ, שמבוססת עכשיו על נפט".

הישרדות

בארה"ב, התגבשו קהילות לא מעטות של "שורדים" המתכוננים כבר היום לחיים בתקופת האבן הקרבה ובאה. חלקם אוגרים חביות דלק, או בונים בתים מבודדים המופעלים על ידי פאנלים סולאריים. אחרים לומדים לספק בעצמם ובאמצעות האנשים שבסביבתם המיידית, את הצרכים הבסיסיים שהמערכת הכלכלית מספקת לנו היום. למעשה, מדובר כמעט בכל הצרכים האנושיים, ובראשם מזון, מים וחימום.

בישראל, יש מעט אנשים שמתכוננים באופן מעשי כל כך למצב העתיד לבוא. רובם אנשים צעירים, שנתקלו במידע על משבר הנפט באינטרנט או בהרצאות. פבל גוזנפלד מפתח תקווה הוא אחד מהם. בגינה שליד ביתו, מגדל גוזנפלד חסה ושני סוגי עגבניות. "אני גר בבניין של עשר קומות, ועל שטח של שישה מ"ר, ובשטח הזה אני מגדל חלק משמעותי מהירקות שהמשפחה שלי אוכלת", הוא אומר.

לדברי גוזנפלד, "רוב האנשים מדחיקים את המצב, כי העולם מסביבנו עדיין לא השתנה באופן מספיק מהותי כדי שיקרה שינוי. אבל כשאתה מגיע להכרה שעידן הנפט יתחיל בקרוב לדעוך, המסקנה היא שצריך להתארגן בקבוצה ולהתכונן לזה. צריך למצוא פתרונות מקומיים יעילים שיוכלו לספק את הצרכים להישרדות, וגם לחיים טובים ככל הניתן. צריך להתחיל להתארגן כבר עכשיו, כשעוד יש לנו זמן, ולהקים קהילה קטנה שיכולה לספק לעצמה את המזון. כשמחיר הלחם יגיע ל-50 שקל לכיכר, לא כל אחד יוכל לאכול. אבל אם תגדל לעצמך את הלחם במגרש שליד הבית, תוכל לספק לעצמך את מה שצריך".