בתרמית פירמידה כולם נהנים מהמחזור של המערכת עד שנגמרים המקורות והמשאבים, והפריירים שעוד מושקעים מפסידים את הכל…. החברה המודרנית גם נהנת ממין תרמית פירמידה במובן הזה שהאושר מבוסס על המשך ניצול משאבים מוגבלים.

http://chronicle.com/article/We-Are-All-Madoffs/48182/?sid=at

ה"אינסיידר": ישראל מייבאת 43.5 חביות נפט ביום לאלף נפש – יותר מכל מדינה אחרת; במקום השני – יפן. הכתבה מצותת ב- The Marker.

מקור הידיעה נמצאת ב-Business Insider, תחת הכותרת:

15 Countries That Will Get Creamed In An Oil Spike

"ישראל הופכת לנסיכות אנרגיה", זו הכותרת שבחר אתר TheMarker לכתבה הסוקרת את ההתפתחויות האחרונות במשק הגז בישראל. הכתבה מתמקדת בתגליות הגז האחרונות (בדגש על "תמר") והשלכותיהן על משק החשמל, בניית תחנות כוח חדשות, התפלת מי ים ועוד.
הכתבה מאוד מקיפה ומפורטת. לכתבה המלאה.

בפוסטים הקודמים התמקדתי בחשיבות שיש לארגון OPEC לעתיד מחיר הנפט, ובמיוחד ביכולת של הארגון להגדיל את התפוקה במקרה שהביקוש העולמי יעלה.
אתר thenational מציג את הבעיות שיש למדינות שונות בארגון, וכיצד בעיות אלו עלולות למנוע את היכולת להגדיל את התפוקה.
לכתבה המלאה

אתר rigzone פרסם את רשימת עשרת תגליות הנפט והגז המשמעותיות בשנת 2009.
נתחיל בחדשות הטובות, קידוח תמר מופיע ברשימה ושם את ישראל על מפת האנרגיה העולמית. כבוד!!
החדשות הרעות – ממקורות אחרים מתברר ששנת 2009 הייתה שנה של גילויים גדולים מאוד של נפט ביחס לשנים קודמות, אך סך כל הגילויים הם של בערך עשרה מיליארד חביות נפט. אולם הצריכה השנתית של הנפט היא מעל 30 מיליארד חביות, כך שאין בגילויים לפצות על הצריכה השוטפת. בנוסף, הגילויים הם במקומות ובעומקים קשים ביותר. לדוגמא, Tiber הוא בעומק של בערך 12 ק"מ, כך שהוא הקידוח העמוק ביותר שבוצע אי פעם ויש לפתח טכנולוגיית שאיבה עבור עומק כזה.
לכתבה המלאה

אתר The Oil Drum פרסם את Oilwatch Monthly January 2010.
ניתן לגשת ישירות למסמך pdf מלא של הדוח.

נתוני OPEC spare capacity נשארו כמעט באותו הערך כמו בדוח מחודש שעבר.
כמו שכתבתי בפוסט קודם, אני מייחס לנתון הזה את האינדיקציה לעליה הבאה במחירי הנפט.
מה דעתכם? האם ניתן לסמוך על אמינות נתוני OPEC spare capacity?
האתר פתוח לתגובות ללא רישום מוקדם, נשמח לקרוא את דעתכם.

נכתב על ידי אמיר כרמל

קיים ויכוח גדול לגבי ההשפעה של ספקולנטים על מחירי הנפט. אנשי כלכלה נוטים לייחס את כל העלייה במחירי הנפט בשנת 2008 לפעולה של ספקולנטים. מנגד, אנשי קהילת 'שיא תפוקת הנפט' מצביעים על כך שתפוקת הנפט הגולמי (crude) לא גדלה כמעט מאז 2005. אז מה התשובה הנכונה? לדעתי שני ההסברים נכונים. אכן נוצר לחץ של ביקוש ביחס לתפוקה שלא עלתה, אך הספקולציה שימשה כ'מגבר' לאותו לחץ והעלתה את המחיר לרמות הגבוהות ביותר שהיו אי פעם. באותה מידה, בריחה של ספקולנטים הורידה את המחיר מערך של 147$ (יולי 2008) לערכים בסביבות 30$ (תחילת 2009). הנתון הבולט הוא שהתפוקה השתנתה בלא יותר מחמישה אחוז, כאשר השינוי במחיר היה אדיר.
בשבוע האחרון יש נסיון להניע תהליך ב-CFTC בארצות הברית, ובשמה המלא "Commodity Futures Trading Commission", להגביל ספקולציות בחוזים עתידיים על נפט.
גם אם הרפורמה תעבור יקח עוד זמן רב עד שההשפעה שלה תורגש. עד אז מחיר הנפט ישאר חשוף למתקפות של ספקולנטים ולתנודות בשער הדולר.
לכתבה על הרפורמה המוצעת באתר msnbc.

משה שלום התייחס באתר גלובס לשאלת המחיר העתידי של הנפט. יש לציין ששלום הוא בין הכותבים הכלכליים הבודדים בארץ שמכיר ומאמין ברעיון של Peak Oil.
שלום מנסה להבין מתי הנפט יחצה את רף 90$ לחבית. זו אולי אחת השאלות החשובות ביותר כיום לכלכלה העולמית, וזאת מפני האמונה שנפט הנמכר במעל 90$ גורם למעין "מס" על הכלכלה, מונע חזרה לצמיחה, ועלול לדרדר את העולם לשלב הבא (תרחיש W) במשבר הכלכלי שהחל בשנת 2008.
זה המקום לטעון שהשלב הבא במשבר הכלכלי יהיה חמור בהרבה מהשלב הראשון, וזאת מכיוון שלממשלות שוב לא יהיו את אותם טריליוני הדולרים 'לשפוך' בכדי לתמרץ את הכלכלה.
בעיתון גלובס פורסמה כתבה המביאה מדבריו של יו"ר קרן המטבע הבינלאומית (IMF), דומיניק שטראוס קאהן. מתוך הכתבה:
קאהן הזהיר כי "יציאה מוקדמת מדי מחבילות התמריצים עלולה להיות טעות משום שיתכן ולמדינות אין את הכלים הנחוצים להתמודדות עם נפילה נוספת למיתון לאחר שהשתמשו גם בכלים הפיסקליים והמוניטריים שברשותם".
חזרה למחיר הנפט. אני מציע לבחון את מחיר הנפט ביחס ליכולת של ארגון OPEC לייצב אותו לערך שהם רוצים. בחודשים האחרונים אנו שומעים שוב ושוב את ראשי OPEC (בעיקר מערב הסעודית) טוענים שמחיר 'הוגן' לנפט הוא בטווח של 75-80$ לחבית. הסיבה לכך (מבחינתם לפחות) היא שדרוש מחיר של 60$ בכדי לפתח שדות חדשים, וכאמור עליה מעל 90$ תגרור כניסה למיתון נוסף. לאחר הכניסה למיתון של 2008, חלה ירידה בביקוש לנפט והמחיר קרס בתחילת 2009. OPEC בצעו סדרה של קיצוצים במכסות הייצור שלהם, ולאורך מספר חודשים הצליחו לייצב שוב את המחיר. החל מחודש יוני 2009 המחיר התאושש ל70$ ומאז המחיר נע בטווח שבין 70-84$ לחבית.
מבחינת OPEC המצב כיום הוא כאמור 'הוגן' ואין צורך לשנות את מכסות הייצור של המדינות החברות. בכדי שהמחיר ישמר בטווח הרצוי, צריך שלארגון יהיו שתי יכולות:
1) יכולת עצירת אספקה, וזאת על ידי משטר המכסות ומידת העמידה של המדינות במכסות. במידה והמחיר צונח, הסעודים מכנסים את המדינות, מקצצים במכסות, 'קוראים אותן לסדר', ומוודאים שיש עמידה ביעדי המכסות. אך כל עוד המחיר הוא בטווח הרצוי, הסעודים 'מעלימים עין' מרמאויות של מדינות ביחס לעמידה ביעדי המכסות.
2) יכולת אספקה עודפת, הכוונה למתקני אספקה שמושבתים באופן יזום, אך ניתן להפעילם בטווח של 30 עד 90 יום. היכולת הזו נקראת spare capacity או excess capacity. כל עוד יכולת האספקה העודפת גדולה ממיליון חביות ליום, יש לארגון עדיין יכולת לייצב מחיר, אחרת נוצר מצב שהביקוש עולה על התפוקה והמחיר יכול לעלות ללא שליטה, בסיוע של ספקולנטים שמזהים את המצב.
שני הגופים החשובים ביותר שמפרסמים את נתוני spare capacity של OPEC, הם IEA (ארגון האנרגיה המייעץ למדינות OECD) וכן EIA (ארגון האנרגיה של ארצות הברית).
אתר The Oil Drum מרכז עבורנו בכל חודש את הנתונים משני מקורות אלו ומפרסם אותם בניתוח חודשי הנקרא Oilwatch Monthly .
בדוח של דצמבר 2009 ערכי OPEC spare capacity (סעיף 7) הם 5.38 (על פי EIA) או 4.08 (על פי IEA), כך שיש עדיין לארגון OPEC יכולת לייצב את המחיר כרצונו.
בגרפים הבאים מוצגים נתוני OPEC spare capacity ביחס לתפוקה של OPEC, רואים בבירור את ההשפעה של קיצוץ המכסות בתחילת שנת 2009.

מתי ערכי OPEC spare capacity ידרדרו ל'טווח השחור'? זה נושא לפוסט נפרד.
ומה לגבי ירידת המחיר לערך של 60$? כל עוד העולם לא נכנס למשבר משמעותי נוסף, שיגרור צניחה בביקוש לנפט, יש לארגון OPEC יכולת לאושש את המחיר באם הוא יצנח מתחת לערך של 70$.
אירוע של משבר עולמי נוסף יכול לקרות, וישנן מספר סיבות שמדברים עליהן באחרונה: פיצוץ בועת נדל"ן בסין, חדלות פירעון של מדינות כמו יוון, אירועים שונים סביב איראן ועוד אירועים בלתי צפויים שהם מבחינת 'ברבור שחור'.
סיכום – המחיר צפוי להישאר בטווח של 75-80$ עד שתרד יכולת האספקה העודפת של OPEC, או שתחול קריסה כלכלית עולמית לפני כן.

נכתב על ידי אמיר כרמל

Sacred Demise: Walking the Spiritual Path of Industrial Civilization's Collapse, by Carolyn Baker.

הקץ המקודש: ללכת בנתיב הרוחניות של קריסת הציביליזציה התעשייתית, מאת קרולין בייקר.

בפעמים הנדירות בהן אני נתקל בספר שהוא חגיגה לאינטלקט, אני נאבק עימו כאילו היה מושא אהבתי. עמודיו מקבלים 'אוזניים', והערות נרשמות לאורכו ולרוחבו. קטעים מוצלחים במיוחד מסומנים. כתמי קפה ויין מעטרים את דפיו. הקץ המקודש הוא הראשון שקראתי מזה שנים שאני חש כך כלפיו. למרות הנושא המעיק בו הוא עוסק – קריסת הציביליזציה התעשייתית והכחדות אפשרית של המין האנושי – ספר זה הותיר בי רגשות של אושר ותקווה, הומור וגם נחמה עמוקה. הוא איפשר לי לאהוב באופן שלם יותר ובו בעת – להרגיש שיש בי חיים ברגע זה של חיי.

זהו לא ספר לקהל הרחב. נסיון חיי לימדני שמעטים הם אלו שביכולתם לתפוס את חשיבות הענין. הספר הזה הוא כמו טקסט מקודש ועתיק שגורם לנו לאהוב את אבותינו הקדמונים ולהתנחם בקשר שיש לנו אליהם. היה וחיים אינטליגנטיים יוכלו לקרוא את הטקסט הזה בעוד כמה אלפי שנים, אני יכול לדמיין איך הוא ייתפס כעדות למה שהמין האנושי יכל להשיג… או למה שהוא יוכל להשיג.

קץ מקודש הוא מדריך נפלא לעזרה ראשונה, מפת ריפוי באמצעותה יכול היחיד לנווט נפש מודעת דרך מעבה האתגרים הרגשיים והרוחניים המתרגשים עליו כשהמערכות סביבו קורסות. למצוא ולהעניק אהבה, נחמה ואפילו עונג רב בתוך הכאב, היאוש והמוות. הוא מלמד ומזכיר לנו ש'מוות' איננה מלילה רעה אלא 'נצח במאמר מוסגר', כפי שג'ואל גולדסמית' כתב. לא ידוע לי על אף אחד שהיה לא האומץ להתייחס לעומקם בצרכים בוערים אלו, ובייקר ניחנה ביכולת ייחודית זו. כל כולה – בליבה, בשכלה ובנשמתה – נתונה היתה לכתיבתו של הספר, והוא מרגיש כאקט של אהבה. אינני שונה במאום מכל אדם אחר שמגיב מיידית ובאופן בלתי רצוני כשאני רואה מישהו שיש לו האומץ לשים את ליבו העירום מול עיניי. זה מזכיר לי שאנו הכי חזקים דווקא במקום הכי פגיע שלנו…

[הביקורת נלקחה מאתר אמזון, ונכתבה ע"י מייקל רופרט, מחברם של "Crossing the Rubicon: The Decline of the American Empire at the End of the Age of Oil" ו-"A Presidential Energy Policy: Twenty-five points Addressing the Siamese Twins of Energy and Money"]

לקריאת הביקורת המלאה באמזון:

http://www.amazon.com/Sacred-Demise-Spiritual-Industrial-Civilizations/dp/1440119724/ref=pd_sim_b_5

רוצים לדעת את מחיר הנפט?
בחלון למטה תמצאו את מחיר הנפט המעודכן להיום.

האתר The Oil Drum מציג את הדוח החודשי שלו לחודש דצמבר.
הדו"ח מרכז נתונים משני סוכנויות העוסקות בחקר נושא האנרגיה:
IEA – הגוף של מדינות OECD.
EIA – הגוף של ארצות הברית.
ישנו שוני קטן בין הנתונים וזאת מפני שאין שקיפות מלאה בעולם האנרגיה.
אני מציע להתמקד בנקודות הבאות:
גרף מספר 1 – אנחנו עכשיו רק 2 מיליון חביות ליום מתחת לשיא התפוקה של אמצע 2008, כלומר במקרה שהביקוש יעלה עוד קצת נתחיל לראות נסיקה של המחירים מעל 100$ לחבית.
גרף מספר 2 – הנפט הזול המוגדר Crude נכנס לפלטו (פרט לעלייה קלה באמצע 2008) החל משנת 2005, וזה גם המועד בו מחירי הנפט החלו לנסוק.
גרף 3 – תפוקת Crude במדינות שאינן חברות באופק נמצאת בירידה!
גרפים 5,4 הם אולי החשובים ביותר. הגרפים מציגים את ערכי יכולת היצור הפוטנציאלית של אופק – spare capacity. במאמר קודם הסברתי מדוע הגל הבא של המשבר הכלכלי יכול להיות קשור לערך של spare capacity. בגרפים ניתן לראות שיש בין 3-4 מיליון חביות ליום של רזרבת יצור לאופק, מעל ל'קו השחור' של מיליון חביות ליום שמנטרל את היכולת של אופק לשלוט במחיר.
נמשיך ונעקוב אחרי הדוחות החודשיים הללו, ונבחן את מגמת spare capacity של אופק.

נכתב על ידי אמיר כרמל

תעשיית התעופה רגישה מאוד למחיר הנפט. מכיוון שכבר כיום מדובר במערכת הסעת המונית יעילה, עם מעט מאוד יכולת נוספת להתייעל תפעולית ואנרגטית. נכון להיום לא קיים תחליף לדלק המטוסים המופק מנפט גולמי. לא פלא לכן שגורמים בתעשייה החלו להתעניין בנושא 'שיא תפוקת הנפט'.
מאמר בשם:
THE RESULT OF SPECULATION OR AN EARLY INDICATOR OF A MAJOR AND GROWING FUTURE CHALLENGE TO THE AIRLINE INDUSTRY?
סוקר את השפעת מחיר הנפט על תעשיית התעופה, ונותן הסבר מפתיע בהיקפו וברמתו על היסטוריית הנפט בעולם, דרך כל צרכני ויצרני הנפט בשנים האחרונות, וממשיך לתחזיות לעתיד.
המאמר מומלץ מאוד ולא רק בהקשר של נושא התעופה.
למאמר המלא

תנועת Transition Towns יצרה סרט על פעילויות התנועה.
ניתן לקרוא על הסרט בקישור הבא או פשוט לצפות בסרט – מומלץ להגדיל למסך מלא.

In Transition 1.0 from Transition Towns on Vimeo.

האם סין הענקית פוחדת מישראל? היתכן? וכיצד נפט קשור לסיפור?
על כך בכתבה הבאה

כאשר אנחנו עומדים בפני שיא תפוקת הנפט, מדינות בעולם מחפשות כל ספק נפט אפשרי. מכיוון שלאיראן יש יכולת הפקת נפט גדולה, לא פלא שמדינות רבות מחזרות אחריה בכדי לקנות ממנה נפט. בנוסף, איראן היא ספקית גדולה של גז, ושותפה לנסיון ליצירת קרטל גז בדומה לקרטל הנפט של אופק. השאלה הגדולה היא – ממה המדינות מפחדות יותר, מאפשרות של איראן גרעינית, או מאפשרות לבעיות באספקת נפט וגז.
יעקב עמידרור מסביר ביתר פירוט את הקונפליט

הממסד הכלכלי מכיר בכך שבקרוב לא נוכל לספק את צרכי האנרגיה שלנו, אך מעדיף לא לדבר על זה

מאת מדליין בונטיג, הגרדיאן

קשה לאדם ברחוב להגיע למסקנה סבירה לגבי שיא הנפט. הנושא מעלה בליל של רגשות מנוגדים. אנשים שמאמינים בתאוריה נשמעים לעתים קרובות כמו נוצרים משיחיים הצועקים שסוף העולם אוטוטו מגיע. בניגוד לכך, לממסד הכלכלי הבין לאומי – ובתוכו סוכנות האנרגיה הבין לאומית (IEA) – יש מטרה אחת ברורה כל הזמן: להרגיע את כולם. נראה שמשימתם העיקרית היא לשמור שהשווקים התוססים לא יתססו יותר מדי.

מול סבך הקולות הנשמעים בנושא, ימשוך האדם הסביר בכתפיו ויתעלם מנביאי הזעם, מומחים מהתעשיה ואנליסטים זהירים, שהזהירו אותנו מירידה צפויה בתפוקת הנפט כבר לפני למעלה מעשור.

זוכרים את השאלה הכנה והישירה בפשטותה ששאלה המלכה לאחר פרוץ המשבר הכלכלי? השאלה שכוונה לכלכלנים בבי"ס הלונדוני לכלכלה היתה – אף אחד לא ראה את זה מגיע? קחו שאלה זו ותשאלו אותה לגבי שיא תפוקת הנפט… האמת היא שרבים ראו את משבר האנרגיה שמגיע אך הם הוקצו תדמיתית או הושתקו, והראיות אבדו בין רבות אחרות.

קחו למשל את מהדורת 2008 של ה-world energy outlook, הדו"ח השנתי עליו מתבסס כל מגזר האנרגיה כמו גם מדינות רבות. הדו"ח כלל טבלה שפורסמה בגרדיאן לאחרונה, ובגירסה שראיתי היו מרווחים צרים יותר בציר האופקי. מה שעולה מן הגרף הוא ששיא התפוקה העולמי חלף לו ב2008 או 2009, ושהתפוקה משדות קיימים עומדת לצלול. שדות שעוד לא פותחו ושדות שעוד לא נמצאו נערמו יחדיו מעל ואיפשרו סוג של ישורת לזמן מה, ורק בזכות השכבה העליונה, נפט לא קונבנציונאלי, התאפשר גידול קטן בעתיד לבוא. אגב, כשאתם שומעים נפט לא קונבנציונאלי חשבו על חולות הנפט של קנדה, חשבו על כמה משיטות ההפקה המזהמות ביותר שבנמצא. חשבו קטסטרופה.

מה שהפך את הגרף הקטן לכה נורא היה שיעור הנפט שיהיה זמין על פיו ב2030, שרחוק מלהספיק למדינות צמאות הנפט – הודו וסין. גישת העסקים כרגיל בממלכת הנפט מאיימת עלינו כעת עם עתיד של מלחמות על משאב נדיר זה.

כל זה נראה לי כחדשות היסטריות (וגם היסטוריות), אך נחשו היכן בחרו מחברי הדו"ח לשים את הטבלה? האם בעמוד הראשון? האם היה דיון על הגרף בעמוד הראשון? האם הוא יצר כותרות ברחבי העולם? לא ולא ולא. הוא נקבר עמוק בדו"ח ושום אזכור שלו לא נעשה במסיבת העיתונאים שנערכה לכבוד צאת הדו"ח.

החשש הוא ששווקים מבוהלים עלולים לגרום לנזק אדיר – רכישות בהיקפים גדולים שיעוררו מאבקים על מקורות, מה שעלול להוביל להפסקות חשמל ולשאר מיני צרות. אך עד עתה, בהתמודדות עם האתגר הכביר, המערכות הפוליטיות והכלכליות שלנו נראות כושלות ביכולתן להכיל את המציאות. וכך, אנו נאלצים לחיות עם האשליה שיש לנו את כל הזמן שבעולם להסתגל לעידן שאחרי הנפט. אפילו אין דיבור או מחשבה של ממש על איך יראה העולם בלי האנרגיה הזמינה שכה הורגלנו בה. המציאות הפכה מסוכנת מדי.

אז בתשובה לשאלתה דאז של המלכה, ראינו את זה בא, אך בחרנו להתעלם.

לכתבה המקורית.

על פי מקור פנימי בסוכנות, נתוני הרזרבות נופחו

מאת טרי מק'ליסטר, הגרדיאן

העולם הרבה יותר קרוב למשבר נפט ממה שבכירים מוכנים להודות, כך על פי מקור פנימי בסוכנות האנרגיה הבין לאומית, שטוען שהסוכנות 'שיחקה' עם הנתונים באופן שיטתי כך שיראו אופטימיים יותר. זאת בכדי למנוע פאניקה במערכת הכלכלית. הבכיר טוען שארה"ב שיחקה תפקיד מרכזי בעידוד הסוכנות להמעיט בהסתברות לירידה מהירה בתפוקה משדות קיימים, ומנגד להגדיל את ההסתברות למציאת שדות נפט חדשים.

האשמות אלו מטילות צל כבד על מידת האמינות של הדו"ח השנתי של הארגון, שראה אור בימים האחרונים . דו"ח זה משמש כבסיס למדיניות האנרגיה והאקלים של ממשלות רבות במערב  ומכאן חשיבותו.

עיקר הביקורת הינה על הטענה החוזרת שתפוקת הנפט תוכל לעלות מרמתה הנוכחית של 83 מיליון חביות ביום ל105 מיליון חביות ביום. ביקורות מחוץ לאירגון טענו זה מכבר שלטענה זו אין ביסוס עובדתי ושלמעשה עברנו כבר את שיא התפוקה הגלובאלי.

כעת תאורית שיא תפוקת הנפט זוכה לרוח גבית מלב הממסד. "ה-IEA חזתה ב-2005 שאספקת הנפט תוכל לעלות לרמה של 120 מיליון חביות ליום ב-2030, אך נאלצה לרדת ל116 ולבסוף בשנה שערבה לרדת שוב ל-105. הנתון של 120 מיליון נחשב תמיד לשטויות אך אפילו התחזית הנוכחית גבוהה בהרבה ממה שניתן לחזות על פי המידע שבידי הסוכנות."

"רבים בסוכנות מאמינים שיהיה זה בלתי אפשרי לשמר רמות תפוקה של 90 עד 95 מיליון חביות בלבד, אך החשש מפניקה שעלולה לפשוט בשווקים מונעת ממידע זה להתפרסם. בנוסף, האמריקאים חוששים שסוף שלטונו של הנפט יהיה גם סופם כמעצמה בעלת גישה למקורות הנפט העיקריים."

מקור בכיר נוסף בסוכנות שפרש כבר אך בכל זאת העדיף להישאר בעילום שם, אמר כי כלל מפתח בארגון היה והינו שזה הכרחי לא להרגיז את האמריקאים, אך העובדות הן שאין כל כך הרבה נפט בעולם כפי שנאמר. "כבר נכנסנו לתחום ה"שיא" בתפוקה. לדעתי המצב ממש חמור."

הסוכנות מכירה בחשיבות הנתונים שהיא מפרסמת: "ממשלות ה-IEA ותעשיות מרחבי הגלובוס סומכים על דו"ח האנרגיה השנתי שיספק להן מידע עקבי שעל בסיסו יכולות הן לייצר מדיניות ולהתוות את התכנון העסקי."

בין רבות, ישנה הממשלה הבריטית שמעדיפה מידע זה על פני מקורות אחרים דומסטיים בשביל לטעון שהסכנה לאספקת הנפט לטווח הרחוק היא מועטה.

הארגון אמר הלילה שמבקרי הדו"ח מ'מחנה' שיא התפוקה ביקרו באופ שגוי את הדיוק של תחזיות הארגון. דובר הסוכנות אמר שאין באפשרותו להגיב לפני פרסום הדו"ח של 2009 (שבינתיים כבר פורסם, י.ה.).

ג'ון המינג, שעומד בראש הקבוצה הבין מפלגתית בנושא שיא תפוקת הנפט והגז אמר שהחשיפה הנ"ל אימתה את חששותיו שה-IEA המעיט באפשרות של משבר מתקרב ושלדבר היו השלכות מרחיקות לכת על הממשלה בארצו.

הוא אמר גם שמספר בכירים ב-IEA יצרו עימו קשר לגבי הסקפטיות הבלתי תלויה שלו לגבי תחזיותיהם. "ההישענות על ה-IEA שימשה תירוץ לטעון שאספקת הגז והנפט ימשיכו לצמוח עד 2030. כעת ברור שלא כך יהיה ושלא ניתן לסמוך על נתוני הסוכנות."

"כל זה מגביר את חשיבות השיחות בקופנהגן [על שינוי האקלים] ואת הצורך של בריטניה לעבור במהירות לכלכלה מקיימת יותר [מופחתת פחמן] אם ברצונה להימנע מאסון כלכלי."

סוכנות האנרגיה הבין לאומית נוסדה ב-1974 אחרי משבר הנפט דאז במאמץ לשמור על אספקת הנפט למערב. הדו"ח השנתי של הארגון יוצא תחת ידיו של הכלכלן הראשי בארגון, פתיח בירול, שהגן בעבר על התחזיות מפני ביקורות מחוץ.

אך כעת מקורות ב-IEA שיצרו קשר עם הגרדיאן אומרים שבירול עומד מול לחצים גוברים מבפנים שענינם אמינות הנתונים שהארגון מפרסם.

מת'יו סימונס, מומחה בתעשית הנפט, פיקפק מזה זמן רב בשיעורי הירידה בתפוקה ובסטטיסטיקות הנפט שסופקו על ידי ערב הסעודית לגבי שדות הנפט שלה. הוא העלה שאלות לגבי האפשרות ששיא התפוקה קרוב בהרבה ממה שנהוג היה  לחשוב.

דו"ח של המרכז הבריטי לחקר האנרגיה (UKERC) שפורסם בחודש שעבר טוען שתפוקת הנפט הקונבנציונאלי עלולה לעבור לשלב הירידה לפני 2020 – אך שהממשלות לא מתמודדות עם הסכנה. סטיב סורל, המחבר הראשי של הדו"ח, אמר ש"תחזיות המציעות שהשיא לא יקרה לפני 2030 הן אופטימיות במקרה הטוב, ובלתי סבירות במקרה הרע."

אך כבר ב-2004 היו אנשים שהעלו אזהרות דומות. קולין קמפבל, מנהל לשעבר בחברת הנפט הצרפתית טוטאל אמר" אם נתוני הנפט האמיתיים היו מתפרסמים, היתה נוצרת פניקה בשוק המניות… בסופו של דבר, אף אחד לא רוצה בכך."

לכתבה המקורית.

World Energy Outlook 2009

בתאריך 10 בנובמבר 2009 פרסם ארגון IEA את הדוח WEO2009.
באתר Energy Bulletin ניתן למצוא תקציר של הדוח.

נזכיר שארגון IEA הוא הגוף המייעץ בנושאי אנרגיה למדינות OECD. מדינות רבות פוטרות את עצמן מעיסוק בתחזיות לגבי נושא האנרגיה תוך הסתמכות על הדוחות של IEA, ומכאן חשיבותו האדירה של הארגון והדוחות שהוא מפרסם.
בשנים האחרונות, ובייחוד בדוח של שנת 2008 הארגון מנמיך את התחזיות שלו. בדוח השנה אין כמעט שינוי בתחזיות ביחס לשנה הקודמת.
בשנים האחרונות הוגדרו לארגון שתי מטרות סותרות:
1 – להציג את הדרך להגעה לביטחון אנרגיה שיאפשר צמיחה כלכלית, כך שאנרגיה לא תהווה מכשול כלכלי לצמיחת הכלכלה במדינות OECD.
2 – להציג את הדרך בה מדינות העולם יידרשו לשנות את מדיניות השימוש באנרגיה, וזאת בכדי למנוע את התחממות כדור הארץ עקב פליטות CO2.
בדוח של 2008 הארגון לא ממש הצליח ליישב את הסתירה בין המטרות.
בדוח השנה הארגון בחר בדרך של פרסום שני תרחישים שונים.
Reference Scenario – תרחיש המתמקד בפיתוח כלכלי, ולכן נותן דגש על צמיחה בצריכת האנרגיה לצורך אפשור הצמיחה הכלכלית. בתרחיש הזה ריכוז CO2 עלול לעלות עד 1000PPM, שמשמעו עליה של 6 מעלות. בתרחיש זה צריכת סך כל הדלקים הנוזליים מגיעה לערך של 105 מיליון ליום (ביחס לערכים של 84-85 בתקופה האחרונה).
450PPM – תרחיש המתמקד במניעת שינוי האקלים על ידי הגעה למקסימום של 450PPM בריכוז של CO2, ובכך למנוע עלייה של יותר משני מעלות. חשוב לציין שישנם טענות רבות שהסף הרצוי הוא 350PPM ולצורך מאבק על כך קם ארגון 350.org.

בדרך של הצגת שני תרחישים, הארגון מעביר למקבלי ההחלטות בעולם את הנטל של הבחירה בין התרחישים והתוצאות שיהיו לבחירה. יש לזכור שבתאריך 7 לדצמבר השנה תתכנס בקופנהגן וועידת COP15 בה ינסו מנהיגי העולם לנסח פרוטוקול חדש שיחליף את פרוטוקול קיוטו שתוקפו יפוג בשנת 2012.
הדוח אינו מכיר במגבלות טכניות או גיאולוגיות בתפוקת הנפט, אלא רואה את ההפקה כפונקציה של כמות הכסף המושקע בפיתוח שדות נפט עתידיים.
במאמר זה לא נסכם את כל הפרטים, ונתרכז במספר תובנות והשגות על הדוח.
תפוקת הנפט במדינות שאינן חברות באופק תגיע לשיא בשנת 2010, מה שאומר שכל העלייה בתפוקה שהארגון חוזה תבוא מארגון אופק. מכאן ברור שארגון אופק יחזק את כוחו להשפיע על מחירי הנפט בעולם. בנוסף נשאלת השאלה האם לאור ההיסטוריה של 'משחק' בנתוני רזרבות הנפט, האם הגיוני להאמין שארגון אופק אכן מסוגל להגדלה כזאת בתפוקה?
בנושא מחירי הנפט, הארגון צופה לערך של 100$ לחבית בשנת 2020. אולם ישנם טענות רבות שהכלכלה העולמית, ובייחוד זו של ארצות הברית אינה יכולה לצמוח במחיר כזה.
הארגון מדגיש שעם התאוששות הכלכלה העולמית, יעלה הביקוש לנפט ומחירו יעלה. הארגון משער שנראה זאת בערך באמצע העשור הבא.
האתר של Guardian פרסם טענות של שני מדליפים בכירים מארגון IEA שטוענים שתחזיות IEA מוטות כלפי מעלה עקב לחצים של הממשל בארצות הברית וכן רצון להימנע מתחזית קודרת מדי שתערער את השווקים הכלכליים. כתבה נוספת עוסקת באותו הנושא.
מאמר שנכתב באוניברסיטת Uppsala, והותר לפרסום עכשיו, מנתח את הדוח של שנת 2008 (שכאמור כמעט זהה לזה של 2009) ומערער על התחזיות. המאמר הגיע למסקנה שבשנת 2030 סך כל תפוקת הדלקים הנוזליים יהיה 75 מיליון חביות ליום (לעומת 105 בתחזית IEA), מה שימנע צמיחה כלכלית בעתיד.